מה עושה מורת דרך ביבליופילית ביום קיץ לוהט, כשהיא צריכה לצאת לסיור משפחות שמתחיל ברחוב הנביאים? התשובה ברורה! מתחילים בצייד אריות ומסיימים בשעת סיפור על פסלי הכריות בצל בכיכר העיריה, עם מלא מלא ספרים שעוסקים באריות.

מתחילים בבית החולים האיטלקי, אשר נבנה על ידי האדריכל האיטלקי המופלא אנטוניו ברלוצי. על שער הברזל נמצא זאבה מניקה, נשר, סוס עם אביר, והכי חשוב: אריה מכונף, סמלו של העיר ונציה.

ממשיכים לבניין ששימש כקונסוליה האתיופית. נושאים עיניים אל הפסיפסים בחזית הבניין ומוצאים שם אריה מוזהב מפואר, סמלו של בית המלוכה האתיופי. בטקסט בשפת געז כתוב "ניצח האריה משבט יהודה".

ומה קורה עכשיו עם שאר הבניינים והסיפורים המרתקים באזור? האפשרויות רבות ומגוונות, אבל לילדים חם (וגם להורים). אז ממשיכים בקו פחות או יותר ישר למתחם העירייה בכיכר ספרא, עוצרים בקצרה בדרך לספר אודות אנשים ואירועים במקום, מתפעלים מהמתחם הרוסי ומאצבעו של עוג, ובינתיים הילדים סופרים אריות. אריות על פחי האשפה, על ספסלי העירייה ואפילו על מכסי הביוב. צריך לפקוח עיניים – יש המון אריות מכל עבר.

פסלי האריות הגדולים בכיכר ספרא הם שארית מתערוכת חוצות של אריות בירושלים. בשנת 2002, הוצבו 80 פסלי אריות ברחבי העיר. בני הצעיר הוא חובב אריות נלהב:

אז היינו מעמיסים את הילדים ברכב ויוצאים לחפש את הפסלים הססגוניים. אני חושבת שמצאנו כמעט את כולם. שיא הסיור תמיד היה לנפנף לשלום לאריה המפואר שהוצב בצומת ראשית. כיום הוא מתגורר ברחוב המלך דוד 24, בקדמת מלון אלדן, ליד בניין ימק"א.

וחזרה לסיור שלנו. אחרי צייד אריות מוצלח, מגיעה לנו מנוחה ונחלה בפינת חמד בעירייה. מותר לשבת על פסלי הכריות, אבל זהירות! אסור לקפוץ, הן קשות כאבן. אלה פסלים של כריות, עבור ילדים חובבי אריות.

מי שעוד לא נשבר מהחום מוזמן לרוץ הלוך חזור, ובין העמודים בכיכר. אך מרבית הקבוצה מתישבת באנחת רווחה ושותה הרבה מים קרים. אני מוציאה מהתיקים שלי שלל ספרים: קלאסיקות אהובות כ"אריה שאהב תות" ו"מיץ פטל" (זוכרים? יש שם אריה וג'יראפה), וגם ספרים חדשים כ"אריה הספריה". כולם מוזמנים להתכרבל עם אבא ואמא ולקרוא ספר טוב על אריה